התפוח
תפוח
טובלים בדבש, לשנה מתוקה. תוספת הרמ״א : חוץ מתוניס, שם התפוח מתוק ״כתפוח״, והדבש עומד בפני עצמו.
התלמוד מונה חמישה. הקהילות עשו מהם סדרים שלמים, ואין שניים דומים. לפניכם חמישה שנקראו במקורם, בסדר המדויק שכל אחד אוכל בו.
א
בחרו מנהג
הסימנים מסתדרים בסדר שבו המנהג הזה אוכל אותם. מה שאינו נכלל, נעלם.
ב
אביי, בתלמוד, על סימנא מילתא היא:
לְעוֹלָם יְהֵא רָגִיל לְמִיחְזֵי בְּרֵישׁ שַׁתָּא קָרָא וְרוּבְּיָא, כַּרָּתֵי וְסִילְקָא וְתַמְרֵי
תלמוד, הוריות יב ע״א : נקרא בספריא
ג
תפוח
טובלים בדבש, לשנה מתוקה. תוספת הרמ״א : חוץ מתוניס, שם התפוח מתוק ״כתפוח״, והדבש עומד בפני עצמו.
תמר · יתמו
תמר מזכיר ״יתמו״. הבן איש חי אוכל אחד, אומר את הנוסח, ואוכל שני.
רימון
כמניין גרגירי הרימון. יש אומרים ״שירבו זכיותינו״ ויש ״שנהיה מלאים מצוות״.
קרא · תקרע · יקראו
קרא נושא שתי בקשות: שתקרע רוע הגזר, ושיקראו זכיותינו. בג׳רבה ״קרעא״, בתוניס בלביבות בדבש.
רוביא · ירבו
השולחן ערוך: ״רוביא דהיינו תלתן״, וכן רש״י בהוריות יב ע״א. מחזור קורן מגלה ״חילבה״.
לוביא · ירבו · לב
הבן איש חי: ״הרוביא : מה שקורין בלשון ערבי לוביא״, וכן הרב כלפון מג׳רבה. מוסיפים ״ותלבבנו״, על שם לב.
כרתי · יכרתו
כרתי מזכיר ״שיכרתו״. בג׳רבה ״כראת״.
סלקא · יסתלקו
סלקא מזכיר ״שיסתלקו״. בג׳רבה ״סלק״. בתוניס, תרד, בלביבות בדבש.
סלק · יסתלקו
אותו משחק מילים, ירק אחר: אשכנז נוטל סלק, ספרד סלקא.
ראש
לראש ולא לזנב. ראש כבש, זכר לאילו של יצחק; ואם אין : ראש דג. הבן איש חי שולל ראש עז.
דגים
שנפרה ונרבה כדגים. בתוניס יש מוסיפים ״ותשגח עלינו בעינא פקיחא״.
דבלה
פותחת את סדר תוניס, לפני הרימון והתפוח: שנה מתוקה כדבלה.
שומשמין · ירבו
מיוחד לתוניס: שירבו זכיותינו כשומשמין.
פול · יפלו
מיוחד לתוניס: פול מזכיר ״שיפלו״.
שום · יתמו
מיוחד לתוניס, ונושא את הבקשה שאחרים תולים בתמר.
דבש
בתוניס הדבש הוא סימן בפני עצמו, בברכת שהכל: מתוקה כדבש, מראשית השנה ועד אחרית שנה.
ד


זו השאלה החוזרת, והמקורות אינם אומרים דבר אחד. השולחן ערוך כותב ״רוביא דהיינו תלתן״, וכן רש״י בהוריות יב ע״א. מחזור קורן מגלה ״חילבה״, אותה מילה.
אך הפוסקים שכתבו בארצות דוברות ערבית קראו אחרת. הבן איש חי בבגדאד כותב שהרוביא היא ״מה שקורין בלשון ערבי לוביא״. הרב משה כלפון הכהן בג׳רבה כותב בדיוק כך: ״ובערבי לוביא״. למשפחה תוניסאית, אם כן, התשובה היא לוביא : מפי פוסק תוניסאי.
שתי הקריאות עתיקות ומיוסדות. אין כאן טעות מצד אחד; המילה רוביא נושאת את שתיהן.
ה
הרב משה כלפון הכהן, ג׳רבה
וכן רוביא (ובערבי לוביא) ואומרים יה״ר וגו׳ שירבו זכיותינו
ברית כהונה, אורח חיים, ראש השנה סי׳ יב, עמ׳ 209-210 : ג׳רבה, תש״א · לצפייה בדף הסרוק
נקרא מתוך הדף הסרוק. פוסק מג׳רבה כותב כאן, לבני קהילתו, שהרוביא שבתלמוד היא הלוביא. באותו עמוד הוא מוסיף ריאה, לב וביצה, וכותב ״ואין קפידא בסידורם״.

מקורות שנקראו בספריא: הוריות יב ע״א (אביי) · שולחן ערוך אורח חיים תקפג, א
סדר הסימנים משתנה מקהילה לקהילה, למשפחות מתוניסיה יש סדר משלהן. לכו אחר מנהג משפחתכם.

מקורות שנקראו בספריא: הוריות יב ע״א (אביי) · מחזור קורן לראש השנה, נוסח אשכנז
המחזור קובע ״בורא פרי האדמה״ על הרוביא, שאותה הוא מגלה ״חילבה״ : תלתן, כדעת השולחן ערוך.

מקורות שנקראו בספריא: הוריות יב ע״א (אביי) · בן איש חי, הלכות שנה א, נצבים ד
הבן איש חי כותב שהרוביא היא מה שקוראים בערבית לוביא, ושעל התפוח אומרים ״שנה טובה ומתוקה״ בלי ״כדבש״.

ברית כהונה, אורח חיים סי׳ יב, עמ׳ 209-210 · הרב משה כלפון הכהן, ג׳רבה תש״א
כל סימן נושא שם ערבי־יהודי: קרעא, לוביא, סלק, כראת. הרב כלפון כותב ״ואין קפידא בסידורם״, לוקחים מן המוכן. שלושת האחרונים בתעתיק, שהמקור אינו מנקד.

סדר תוניס · דף מודפס ״Séder pour les deux soirées״ ו״La page de miel״, תואמים · בג׳רבה, ברית כהונה הולך אחר סדר השולחן ערוך
אוסף מנהגים, לא ספר פוסקים : ההברה העברית בסידור של משפחתכם. בתוניסיה טובלים את פרוסת המוציא בסוכר, ואומרים שהחיינו פעם אחת על פרי חדש.
המחולל משתמש באותם סדרים, עם זמני העיר שלכם ושם כל מסובה.
להדפיס את הדף שלכם